<h1>חדושי הרא"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר' אליעזר אומר מיום הראשון של חג ר' יהושע אומר מיו"ט האחרון פי' דהוא יום שמיני של חג. אמר ר' יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה למה הוא מזכיר (הגשם בעונתו) אמר לו ר' אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו א"ל א"כ לעולם יהא מזכיר, פי' דכ"ע שאלה והזכרה תרתי מילי נינהו כדמוכח הא דאמרינן בברכות [ל"ג ע"א] ומייתינן לה לקמן בגמ' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים וכדמוכח מתניתין נמי בהדיא דקתני בדברי ר' אליעזר אף אינו אומר אלא מוריד הגשם בעונתו מכלל דלא אירו אלא בהזכרה דאילו בשאלה ליכא למימר הכי ותן טל ומטר בעונתו דאלו אמר הכי בהדיא דלימא בהדיא בעונתו בשאלה ודאי לא שייך למימר הכי בהדיא, וא"ת דמשמע הכי מסתמא בשאלה ודאי ליכא למימר הכי דבשלמא בהזכרה איכא למימר הכי דאינו אלא מזכיר שבחים של הקב"ה ואיכא למימר מוריד הגשם בעונתו כדאמר נמי מחייה המתים אבל בשאלה ודאי לא שייך למימר הכי והזכרה שיכא בג' ראשונות שהן שבח שמסדיר [שבחו] של הקב"ה ושאלה שיכא באמצעיות שהן שאלת צרכיו, ולכולי עלמא חג זמן ראוי לגשמים הוא אלא שאינן סימן ברכה שמבטלין ישראל ממצותן שהן יושבין בסוכות כדאיתא בסוכה [כ"ח ע"ב] ובהא פליג ר' אליעזר ור' יהושע ר"א סבר הואיל וזמן ראוי לגשמים הוא מזכיר ור' יהושע סבר שאינו ראוי להזכיר כלל מה שאינו סימן ברכה אבל ודאי אפשר דמודה ר' יהושע דהזכרה קודם זמן שאלה דמסתברא ר' יהושע במתני' [צ"ל כמתניתין] דלקמן [י' ע"א] דאמרינן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו, וטעמא דמאחרינן לשאול משום עולי רגלים ודיינו שלא לשאול אבל לעכב בכך מלהזכיר לא אמרו אלא בחג מפני שאינו סימן ברכה וכל שאינו סימן ברכה אינו ראוי להזכרה כלל לדעת ר' יהושע. ולישנא דגבורות גשמים מפרשינן בגמ' לפי שיורדין בגבורות.
מתני'. אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים פי' אמרינן עלה בגמ' דסמוך לגשמים הינו ערב יו"ט האחרון דהינו יום שביעי דיום טוב האחרון הינו זמן גשמים שאדם רוצה בהם כיון שעבר זמן סוכה וסמוך לו ערב יו"ט ומתני' דאמר אין שואלין את הגשמים אמרי' בגמ' דאתיא לר' אליעזר דאמר דהזכרת גשמים מיו"ט הראשון של חג וס"ל דשאלה ערב יו"ט האחרון דהינו יום שביעי ומתני' דלקמן [י' ע"א] דקתני בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים אתיא כר' יהושע דקאמר במתני' דאינו עד יו"ט האחרון דאינו [צ"ל דהיינו] יום שמיני. ר' יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג, פי' דהוא יום שמיני של חג הראשון אינו מזכיר כלומר גשם והשני מזכיר וביו"ט הראשון של פסח הראשון מזכיר גשם האחרון אינו מזכיר גשם, פי' דרכן היה שש"ץ אחר מתפלל מוספין וטעמא דמלתא דבמוספין תליא מילתא לפי שידעו הכל בדבר ולא יטעו בתפלתן לפי שבתפלת שחרית אין כלם שם עדיין ובתפלת המוספין הכל שם ומודיעין להם. כתב רבנו ז"ל פי' האחרון שהוא מתפלל במוסף ביו"ט האחרון של חג הוא מזכיר גבורות גשמים אבל המתפלל שחרית אינו מזכיר וכן ביו"ט הראשון של פסח בשחרית מזכיר גבורות גשמים ובמוסף אינו מזכיר. ירושלמי [ה"ב] מאי טעמא דר' יהודה כדי שיצאו כל המועדות בטל מפני שהטל יפה לעולם.
<h2>דף ג:</h2>
[ע"א] גמרא תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר כלומר אין חובה ואין מניעה בכך. מאי טעמא אמר ר' חנינא לפי שאינן נעצרין. אמר ר' חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם (אין) מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אבל לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר [הרוח] כלומר בימות הגשמים ומפריח הטל פי' בימות החמה ולשון מפריח הטל שלא ירד אין מחזירין אותו. ירושלמי [ה"א] ר' זעירא בשם ר' חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, פי' קס"ד דכי קתני בטל והזכיר של גשם דמחזירין אותו דטעמא משום שלא הזכיר טל ולהכי מקשינן דהא תניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ומתרצינן לא דמי ההוא למיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל, פי' כי קתני בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו לא מפני שלא הזכיר טל אלא מפני שמקלל ומזכיר גשם בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתני אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו ההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר, פי' וכשלא הזכיר כלל דלא הזכיר לא טל ולא מטר התם מחזירין אותו. פי' ושמעינן מההיא דר' חנינא דלעיל דלא סבירא לן כי האי ירושלמי אלא כל שמזכיר גשם שלא בעונתו חוזר וכל שאינו מזכיר בעונתו חוזר והזכרת טל ורוח לא מעלה ולא מוריד. פי' והיכא דצלי ושכח אם הזכיר גשם בימות הגשמים או שמסופק בימות החמה שמא הזכיר גשם שלא כראוי אמרינן בירושלמי [שם] דמסתמא עד שלשים יום מה שהוא למוד הוא מזכיר. בבלי בפרק תפלת השחר [כ"ט ע"א] אמר ר' תנחום אמר ר' אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית [המתים] מחזירין אותו ושאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שאומרה בש"ת ואותבינן עליה מיהא דתניא טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ואסיקנא לא קשיא הא דאדכר מקמי ש"ת הא דאדכר בתר ש"ת דאי אדכר מקמי ש"ת אומרה בש"ת ואי אדכר בתר שומע תפלה חוזר לראש פי' בברכת השנים כל היכא דלא סיים תפלתו ואם סיים תפלתו חוזר לראש ושמעינן מינה דאי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים דחוזר לראש ואע"ג דאדכר מקמי שומע תפלה.
<h2>דף ד:</h2>
אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה. ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל במוספין פי' ופוסק מנחה ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין. פי' לדידן דאית לן תרי יומי ביו"ט האחרון של חג דהוא יום שמיני יו"ט האחרון ראשון מתחיל במוסף להזכיר גשם ופוסק מנחה וערבית ושחרית וביו"ט שני חוזר ומתחיל במוסף. רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
<h2>דף ו:</h2>
אמר ר' אבהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברך אמר רב יהודה מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ור' יוחנן מסיים בה הכי ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו ולברך שמך מלכנו על אחת מאלף אלפי אלפים ורב רבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלהינו ומבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים ורבים דיליתנו עד הנה עזרונו רחמיך ה' אלהינו ולא עזבונו חסדיך אנא אל תטשנו ה' אלהינו ואל תשכחנו לנצח על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו את שמך ה' אלהינו ברוך רוב ההודאות, רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא אל ההודאות, אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרויהו ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות פי' והשתא כיון דאמר אל ההודאות בהדי רוב ההודאות משמע רוב ההודאות רבוי ההודאות.
<h2>דף י.</h2>
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים פי' הא פרישנא לעיל דמתני' דלעיל דאין שואלין את הגשמים כר' אליעזר ומתני' דהכא כר' יהושע. רבן שמעון בן גמליאל אומר בשבעה בו [שהם] (ו)ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ואע"ג דארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה וירושלם באמצעה הוו להו עשרים יום לפי מה שאמרו רבותינו [פסחים צ"ג ע"ב] מהלך אדם בינוני י' פרסאות דיינו להתעכב על ידם ט"ו יום שאפשר לילך בט"ו יום מהלך כ' יום באדם בינוני ואפשר להם להגיע לנהר פרת דהוא סוף גבול א"י מצד אחד ות"ק דאמר בשלשה במרחשון שרוב ישראל לבתיהם [צ"ל בבתיהם]. אמר ר' אליעזר הלכה כרבן גמליאל. תניא ר' חנינא (גירסת הרי"ף שלפנינו חנניא) אומר ובגולה עד ששים בתקופה. איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים ומסקנא אמר ר"פ יום ששים כלאחר ששים פי' ולפי זה נראה שהכל לפי ענין הארצות והוא שיהא אחר החג שהוא זמן גשמים דאלו בקיץ לעולם אפי' היו צריכין לגשמים אין אומר אותה אלא בש"ת כדאיתא לקמן בגמ' [י"ד ע"ב] ומן הנראה שהראוי הוא לשאול משעה שמזכיר בארצות האלו הצריכות לגשמים משעת החג.
מתני'. הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. מאן יחידים אמר רב הונא חכמים. ואמר רב הונא יחידים מתענין ג' תעניות שני וחמישי ושני. תנ"ה יחידים מתענין שני וחמישי ושני ומפסיקין בר"ח ובימים טובים הכתובים במגילת תענית והאידנא דקא בטלה מגילה תעניות אין מפסיקין אלא בחנוכה ופורים בלבד ודוקא היחידים אבל צבור לא דתנן [להלן ט"ו ע"ב] אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים ובחנוכה ואם התחילו אין מפסיקין.
מתני' הגיע ר"ח כסלו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור אוכלין ושותין משחשכה כלומר אין מפסיקין מבעוד יום ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
<h2>דף י:</h2>
תנו רבנן לא יאמר אדם תלמיד אני ואין אני ראוי לכך אלא כל התלמידים ראויין לכך אי זהו יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור תלמיד כל ששואלין אותו הלכה בתלמודו ואומר ואפי' במסכת כלה. תנו רבנן [לא] כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה והתלמידים עושין את עצמן יחידים דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר עושה וזכור לטוב שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו, תניא אידך לא כל הרוצה לעשות עצמו [ת"ח] עושה והתלמידים עושין דברי ר' שמעון בן אלעזר רשב"ג אומר דבר של שבח אין עושה אבל דבר של צער עושה. ת"ר הרי שהיה מתענה על החולה ונתרפא על צרה ועברה ה"ז מתענה ומשלים פי' אפשר דאחר חצות קאמר שנתרפא החולה או שעברה הצרה אחר חצות והתם משלים תעניתו כדאמרי' לקמן [י"ט ע"א] גבי גשמים, א"נ אפשר דשני הכא דאע"פ שנתרפא החולה ועברה הצרה מ"מ צריכין הם רחמים ולפיכך משלים מה שאין כן בגשמים. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים, ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם. שכח ואכל הרי זה אל יתראה בפניהם ואל ינהג עדונים בעצמו.
<h2>דף יא.</h2>
אמר רב יהודה כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה שנא' [איוב ה'] ברעב פדך מרעב מיבעי ליה אלא מתוך שהרעיב את עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה. אמר ריש לקיש אסור לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנא' [בראשית מ"א] וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטתן בשני רעבון. ת"ר בזמן שהצבור שרויין בצער יחיד הפורש מהן שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומ' פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בזמן שהצבור שרויין בצער לא יאמר אדם אלך אני ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עשה כן עליו הכתוב אומר [ישעיה כ"ב] הנה ששון ושמחה וגו' מה כתיב אחריו ונגלה באזני ה' צבאות וגו' זו מידת בינונים שיש בהם מקצת יראה דכתיב כי מחר נמות, מדת רשעים מהו אומר [שם נ"ו] אתיו אקחה יין ונסבאה שכר וגו' מה כתיב אחריו הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו' כי מפני הרעה נאסף הצדיק כלומר מפני רעתן של רשעים שלא יבקש עליהם רחמים וכל המצער נפשו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור שכן מצינו במשה שציער עצמו עם הצבור שנא' [שמות ט"ז] וידי משה כבדים ויקחו אבן וגו' וכי לא היה לו למשה רבנו כר או כסת אחת לישב עליו אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם וקורותיו ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו שנא' [חבקוק ב'] כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענ[נ]ה.
<h2>דף יא:</h2>
אמר זעירי אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה אפילו אכל ושתה כל הלילה שבנתים למחר מתפלל תפלת תענית, פי' כל היכא דקבלה עליו מבעוד יום והאי דנקיט למחר ה"ה הלילה לפום מאי דכתיבנא בשבת בפרק במה מדליקין. לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת תענית. ורבנו ז"ל כתב לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת תענית כלומר אם לא קבל תענית אלא יום אחד בלבד והתענה אותו היום והלילה [ובלילה צ"ל] נמלך ולן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית שהרי לא קבלה עליו מבעוד יום.
<h2>דף יב.</h2>
אמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה כלומר קודם שיאכל לא שמה תענית פי' ובגמ' אמרי' דתענית שעות שמה תענית ופירושה כגון שלא אכל כלום כל אותו היום עדיין והוא בא לקבל שאר היום בתענית הרי זה תענית לענין שאר היום דהא איכא שקעה עליו חמה והא איכא קבלה מקמי תענית. אמר שמואל כל תענית שלא קבלה עליו מבעוד יום לא שמיה תענית. אימתי מקבלה אמר רב במנחה ושמואל אמר בתפלת המנחה פי' שיבקש רחמים שירצה בתענית שיתענה למחר וכוללה בשומע תפלה או אומרה בסוף תפלתו. אמר רב יוסף כותיה דשמואל מסתברא. ת"ר עד מתי הוא אוכל עד שיעלה עמוד השחר דברי [ר'] ר' אליעזר בר' שמעון אומר עד קריאת הגבר וקי"ל כר'. אמר רבא ל"ש אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל איתיביה אביי ישן ועמד כלומר ממטתו הרי זה אוכל התם שלא סלק איכא דאמרי אמר רבא לא שנו אלא שלא ישן אבל ישן אינו אוכל. איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם במתנמנם. היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. ירושלמי [ה"ד] ישן ועמד אסור לא שנו אלא שלא התנה אבל התנה מותר. הא מילתא לא איפסיקו ליה הלכתא בהדיא אלא ודאי מדחזינן לגמ' דקא טרח לפרושי מנמנם שמעינן דהילכתא כי האי לישנא בתרא ועוד דאיסורא דרבנן הוא ולקולא עבדינן הילכך בין סלק בין לא סלק אם לא ישן אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר הדין היא סברא דילן ואיכא מרבוואתא מאן דפסיק הכי דקי"ל דלגבי תענית מאן דאכיל בליליא ומפסיק אם גמר וסילק מלאכול לא יקבל (צ"ל יאכל) אבל אם לא סלק ודעתו עוד לאכול אע"פ שישן עומד ואוכל והאי מימרא אתיא בלישנא קמא. ולענין תענית שפוסק בו מבעוד יום כלומ' שחייב להפסיק בהם מבעוד יום חזינן לגאון דקאמר הכי אע"פ שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש ואנן מסתברא לן דהנ"מ היכא דלא קבליה עליה לתענית אבל היכא דקבלה עליה לתענית אסור ליה למיכל ולמשתי דהא בהדיא אמרינן [עירובין מ' ע"ב] לענין זמן על הכוס ביוה"כ היכי ליעביד מבריך עליה ושתי ליה כיון דאמר זמן קבלה עליה ואיתסר ליה [למשתי] וכו'. ולענין משתיא מים היכא דאית ליה למיכל אית ליה למשתי והיכא דלית ליה למיכל לית ליה למשתי דהכי נמי שדר רב האי גאון ז"ל. פי' ומיהו טפי מכרעא מילתא דגאון ז"ל דעד שיבא השמש לא מהניא קבלה והכי כתיבנא בשבת ובעירובין ובפירושי הלכות לרבנו ז"ל בס"ד והכי מוכח בירושלמי [עי' איכה רבה ג' ו'] דאמרינן התם ר' יהודה בן בתירה אזל לנציבין בערב צומא רבא אזל ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלי ופסקי אמר ליה אשגח עלי דלא לימרו אינשי ההוא ר' לא אשגח עליה אזל עמיה אכל מכל עגול חד פתית ומכל תבשיל חד כס ושתה מכל כוס וכוס אמר ליה ולא כדין אמרת כבר אכלי ופסקי לי אמר ליה מה שמא נפשא דהיא נפישא ש"מ אע"ג דפסק אכיל. גרסי' בפרק היה קורא בתורה [ברכות י"ד ע"א] בעא מיניה אשיאן תנא דבי ר' אמי מר' אמי השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא או דילמא הנאה קביל עליה והא איכא א"ל טועם ואין בכך כלום. תניא נמי הכי מטעמת אינה צריכה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום ועד כמה רב (אסי) [אמי] ורב אסי טעמי עד רביעתא ומפרשי רבנן דצריך לאיזדהורי דלא ליבלע כלום. ירושלמי בנדרים בפרק קונם יין שאני טועם [ה"א] נדר להתענות ושכח ואכל כבר איבד את תעניתו, פי' והוא שאכל ככותבת שכן שעור אכילה לתענית ומיום הכפורים ילפינן לה. ר' אבא בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם הא אם אמר יום זה מתענה ומשלים ולא אמרן אלא אם אכל אבל אם טעם לא.
<h2>דף יב:</h2>
אמרו ליה רבנן לרב ששת קא אתו רבנן לבי תעניתא כי סיימי מסאניה איקפד ואמר להו דילמא מיכל נמי קאכלי. אביי ורבא מסיימי אפנתא. אמימר ומר זוטרא מחלפי דימינא לשמאלה ודשמאלה לימינה רבנן דבי רב אשי סיימי כי אורחייהו דסברי לה לדשמואל אין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד וכן הלכתא, פי' אין תענית צבור בבבל אלא ט"ב לפי שאין שם סנהדרין ונשיא ואין ב"ד גוזר עליהם אלא כל אחד ואחד מקבל לעצמו הילכך אפילו הן כמה תעניות מקרי תענית יחיד אינו מפסיק מבעוד יום ואינו אסור אלא באכילה ושתיה אבל בארץ ישראל יש שם סנהדרי ונשיא והם גוזרין עליהם ולא עוד אלא שאינן צריכין קבלה כלל אלא חובתן על פי גזירת נשיא וסנהדרין והאי חשיב תענית צבור הלכך בבבל כולן תענית יחיד הן אלא ט"ב לפי שכך גזרו סנהדרין מתחלה לדורות וכן פירש מורי רבנו ז"ל וכן מפורש בירושלמי [פ"ב ה"א].
אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע פי' ואע"פ באומר יום זה. כי אמריתא קמיה דשמואל אמר ליה [צ"ל לי] פשיטא לא יהא אלא נדר אי לא משלים השתא מי לא מצי לשלומי למחר וליומא אחרינא ה"נ לא שנא. ר' יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי אמרו ליה לטעום מר מידי א"ל בתעניתא יתיבנא ולוזיף מר וליפרע לא סבר לה מר להא דמר [דאמר רב] יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע א"ל תענית חלום הוא דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת ואמר רב חסדא ובו ביום [ואמר רב יוסף] ואפילו בשבת.
מתנית' עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הצבור כלומר עם ששה תעניות שכבר גזרו על הצבור כמו ששנינו למעלה. ומה אלו יתרות על הראשונות שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות בשני מטין עם חשיכה כלומר ביום שני פותחין קצת בהטייה לעת ערב מפני צורך סעודתן ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין ג' תעניות אחרות על הצבור אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות. היכי עבדי אמר אביי מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא כלומר בדברים שבין אדם לחברו וכן אם היה עברות בידם מפלגיה דיומא לפניא ריבעיה דיומא קרינן ומפטרינן ורבעיה דיומא מצלינן ובעינן רחמי דכתיב [נחמיה ט'] ויקראו בספר תורת [ה'] (ה)אלהי[ה]ם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים (לפני) [ל]ה' אלהי[ה]ם.
<h2>דף יג.</h2>
ת"ר כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר כיצד יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ. ירושלמי [ה"ו] תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל וכשיבואו לעיר חולצין וכן בתשעה באב וכן בתענית צבור. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא [משום] אבל כגון ט' באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר. [ע"ב] והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר.
<h2>דף יג:</h2>
אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודריש יחיד שקבל עליו תענית מתפלל תפלת תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא. מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמ"ר יצחק בש"ת וכן אמר רב ששת בשומע תפלה והלכתא בש"ת וש"ץ אומרה בין גואל לרופא. ירושלמי [פ"ב ה"ב] ר' יונה בשם רב אפילו יחיד שגזר תענית על עצמו צריך להזכיר מעין המאורע והיכן הוא אומר ר' זעירא בשם רב הונא אומרה בלילי [צ"ל כלילי] שבת וביומו [וכיומו] פי' ערבית שחרית ומנחה. גרסינן בבמה מדליקין [כ"ד ע"א] ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שני וחמישי ותעניות ומעמדות שני וחמישי מאי עבידתיהו אלא שני וחמישי של תעניות ומעמדות כלומר שמתענין אנשי מעמד בשני ובחמישי ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בש"ת ואי לא אמר אין מחזירין אותו אלמא צריך לומר ענינו בתפלת ערבית ושמעינן מינה שאם טעה ולא אמר ענינו בתפלת (ערבית) [תענית] אין מחזירין אותו אבל אי אידכר מקמי דעקר ליה לרגליה נימא הכי עננו ה' עננו כי בצרה גדולה אנחנו וכו' כי אתה שומע תפלה ופודה ומציל ועונה בכל צרה וצעקה יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
<h2>דף יד.</h2>
תנא עוברות ומניקות אין מתענות לא בראשונות פי' בשלש ראשונות שגוזרין על הצבור דקילי דאוכלין ושותין משחשיכה ואין להחמיר בהן עוברות [צ"ל לעוברות] ומניקות ולא באחרונות פי' דנפישי דהוו להו שבע כדאיתא לקמן אבל מתענין באמצעיות.
<h2>דף יד:</h2>
ר' יהודה נשיאה גזר תליסר תעניתא ולא איעני סבר למיגזר טפי אמר ליה ר' אמי הרי אמרו אין מטריחין את הצבור יותר מדאי. אמר חייא בר אבא [ברי"ף שלפנינו הגרסא ארחב"א אמר ר' יוחנן] לא שנו אלא לגשמים אבל לשאר פורעניות מתענין והולכין עד שיענו. תניא נמי הכי כשאמרו שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו. שלחו ליה בני ננוה לר' כגון אנו דצריכין למטרא ואפילו בתקופת תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כצבור דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה וכן הילכתא. בשני מטין עם וכו' תניא בשני מטין לעת ערב (ובחמשה) [ובחמישי] פותחין כל היום מפני כבוד השבת יש לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד ואם יש לו אצטבה לפניה פותח כדרכו ואינו חושש.
מתני' עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ובמתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובשאילת שלום בין אדם לחברו כבני אדם הנזופין לפני המקום והיחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנא' [שמואל א' י"ב] הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר וגו'. תניא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה ואיזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו ואיזהו נטיעה של שמחה זהו הנוטע אבורנקי של מלכים. ירושלמי [ה"ח] הדא דתימר בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. ובשאילת שלום ת"ר חברים אין ביניהם שאלת שלום ועם הארץ ששאל מחזירין לו בשפה רפה וכובד ראש והם מתעטפים ויושבים כאבלים וכמנודים עד שירחמו מן השמים עליהם. אמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי לפול על פניו פי' בצבור ובמתפלל בשבילם על דבר ידוע והכי פרישנא בהלכות (ברכות) [מגילה] לרבנו ז"ל אלא אם כן נענה כיהושע שנא' [יהושע ז'] ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו'. יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה וכו'. ירושלמי [שם] אמר ר' יוסי בר בון הדא דתימר בשלא ירדו להם גשמים מכבר אבל ירדו להם גשמים מכבר סימן ברכה.
<h2>דף טו.</h2>
סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש נשיא ובראש אב ב"ד וכל אחד נוטל ונותן בראשו והזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושים כלומר שכובשין את הלב להחזירו למוטב אחינו לא נאמר באנשי ננוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא [יונה ג'] וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר [יואל ב'] וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם.
מתני' עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהם כ"ד ברכות שמנה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן זכרונות א' שופרות ב' אל ה' בצרתה לי ג' אשא עיני אל ההרים ד' ממעמקים קראתיך ה' תפלה לעני כי יעטוף ו'. ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה בארץ אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות לישנא דר' יהודה משמע לא היה צריך לכך אבל אם בא להזכיר מזכיר אבל בטעמא דגמ' מוכח דלר' יהודה לית ליה לממרינהו כלל וטעמא אמרינן בגמ' לפי שאין אומר' זכרונות ושופרות אלא בראש השנה וביובלות ובשעת מלחמה אלא הכי קאמר אין אנו צריכין להשלים הו' ברכות בזכרונות ושופרות שאין ראוי לאמרן כדאיתא בגמ' אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה א' אשר היה דבר ה' ב'. ואומר חותמיהן פי' את"ק קיימינן כלומר בין לדידיה בין לר' יהודה.
מתני' על הראשונה הוא אומר מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל, פי' לאו על הראשונה של אלו ו' אלא על הראשונה שמאריך והינו בגאולה שמאריך בה כדאיתא בגמ' ונראה שמרבה לבקש רחמים שיהו נענים בתענית זה ואפשר שאומר ענינו. ובירושלמי [ה"ד] זכותו של יצחק אבינו ועקידתו ובחתימה [צ"ל בפתיחה] מזכיר אברהם ומסיים בחתימה בשם ישראל רמז ליעקב אבינו והרי שנזכרו שלשתן [וברכה [זו] לפי [מה] שפירש"י ז"ל במגילה [י"ז ע"ב] אין עקרה על גאולת גלות שהרי ברכות אחרות עליה אלא על הצרות ולפיכך מרבין לבקש רחמים בה ומ"מ אף גאולת השעבוד בכללה כדמוכח התם במגילה (המוסגר הוא הגהה מחכם אחד עפי"ד הר"ן)]. על השניה כלומר שניה לראשונה שאמרנו שמאריך בתפלה דהינו בגאולה והינו ראשונה לשש והינו זכרונות לרבנן הוא מי שענה אבותיכם על ים סוף כלומר שזכר אותם, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה בא"י זוכר הנשכחות. על השלישית והינו שופרות פי' והוא שניה לשש הוא אומר מי שענה ליהושע בגלגל שהיה על ידי שופרות הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה ואפשר דלר' יהודה נמי בהני חתים דלא שמיע לן דאיפלוג בחתימות. על הרביעית דהינו אל ה' בצרתה לי הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה שהיתה עת צרה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה בא"י [שומע צעקה. על החמישית וכו'] שומע תפלה, פי' אידי דאמר אשא עיני אל ההרים נקט אליהו בהר הכרמל וקרי ליה תפלה דהכי כתיב באליהו [מ"א י"ח] ענני ה' ענני והינו תפלה. על השישית דהינו ממעמקים קראתיך ה' הוא (ש)אומר מי שענה את יונה במעי הדגה פי' שהיה ממעמקים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה דהכי כתיב ביונה לישנא דצרה [יונה ב'] קראתי [מצרה לי אל] ה' (מצרתי לי). על השביעית והיא שישית לשש ושביעית לראשונה שמאריך בגאולה דהיינו תפלה לעני כי יעטוף הוא אומר מי שענה דוד ושלמה בירושלם הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' מרחם על הארץ, פי' ששניהם נתפללו בירושלם דוד על רעב שהיה בימיו ושלמה כשהכניס ארון לבית קדשי הקדשים אי נמי תפלה שעשה בבית המקדש וכתוב בה [מ"א ח'] רעב כי יהיה ועל שתיהן נענה שאמר לו [שם ט'] שמעתי את תפלתך שהרי התפללו על הארץ ואנו מתפללין ג"כ על הארץ ולכך חותמין כן באחרונה (וגם) בא"י מרחם על הארץ. ובכל אחת ואחת מברכות אלו מאריך בתפלה ובקשת רחמים ובשאר תעניות מברך ענינו בין גואל לרופא ועכשיו בתעניות אלו אינו מברך ענינו ברכה בפני עצמה אלא ו' אלו במקומה שכלן על התענית ובאחת מהן חותם בברכת ענינו עצמה שחותם העונה בעת צרה. ובכל אחת ואחת מאלו תוקעין או מריעין באחת תוקעין ובאחת מריעין וזה כבר נשנה בפרקין דלעיל [י"ד ע"א] שבתעניות אלו מתריעין נמצא בראשונה תוקעין ובשניה מתריעין ובשלישית תוקעין וברביעית מריעין ובחמישית תוקעין ובשישית מריעין ובשביעית תוקעין ואע"ג דבראש השנה אין תקיעה עולה לשתים תרועה שלפניה ותרועה שלאחריה וכאן עולה, משום דהתם בעינן ג' של ג' ג' אבל כאן אין הכוונה אלא להעלות תפלה בשופר או בחצוצרות ומ"מ תופשין סדר תקיעות כלומר בסדר הזה ובסוף כל ברכה וברכה חזן בית הכנסת אומר באחת תקעו הכהנים תקעו והם תוקעין ובאחת הריעו בני אהרן הריעו והם מריעין וכן על הסדר הזה וכן מפורש בברייתא בגמ' מעשה בימי ר' חלפתא ובימי ר' חנניא בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את הברכות וענו אחריו אמן, פי' בסוף ברכה, תקעו הכהנים תקעו, פי' חזן הכנסת היה אומר כן אחר חתימת הברכה ואחר שענו אמן ואח"כ אומר בראשונה, מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה, פי' ואח"כ הם תוקעין, ובשניה אומר אחר חתימת הברכה ואחר שענו אמן הריעו בני אהרן הריעו פי' ולא היו מריעין עד שהיה הוא אומר מי שענה אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ומריעין בכל ברכה וברכה, וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגים כן אלא בשערי המזרח, אי אפשר לומר על התקיעות שהרי בפירוש אמר' בברייתא בגמ' שבגבולין תוקעין וכן הוא דבר מפורש ולא נחלק בו אדם, אלא שעל זה נחלקו שאלו לדברי חכמים בגבולין לאלתר אחר חתימת הברכה ואחר שענו אמן חזן הכנסת אמר תקעו הכהנים תקעו והן תוקעין ובשניה אחר הברכה ואחר שענו אחריה אמן חזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן והן מריעין וכל על הסדר הזה אבל במקדש מתוך שאין עונין אמן אלא שאומ' ברוך שם כבוד מלכותו אלמלא היו תוקעין אחר כן לאלתר היה נראה שהתקיעה באה על אותה חתימה דהיינו ברוך שם כבוד מלכותו דנראית כאלו היה ברכה בפני עצמה ולפיכך חוזר חזן הכנסת אחר כן ואומר מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה או מי שענה אבותיכם על ים סוף וכן על כל ברכה לפי מה שהיא הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ותוקע או מריע לבאר שהתקיעה על עקר הברכה היא, ור' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון נהגו בגבולין כסדר הזה לאחר שסיימו הברכה וענו אמן חוזר חזן הכנסת ואומר להם בברכה הראשונה מי שענה לאברהם אבינו או בשנייה לאבותיכם בים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ותוקעין או מריעין ועל זה אמרו שאין ראוי בגבולין אלא שתוקעין לאלתר לאחר שענו אמן ואין מנהגם אלא בהר הבית ובשערי מזרח דהיינו בית המקדש כטעמא דפרישנא.
<h2>דף טו:</h2>
מתני'. שלש תעניות ראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין פי' שהקלו עליהם בג' תעניות ראשונות מפני שעוסקין בעבודת בית המקדש. כל הכתוב במגילת תענית די לא למיספד לפניו אסור כלומר להתענות בו יום אחד לאחריו מותר פי' כיון דחמיר כולי האי שאסרו בו אפילו הספד אסרו בו לפניו ר' יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור כלומר להתענות בו, דלא להתענאה פי' ימים שאסרו במגילת תענית שלא להתענות ולא אסרו בהן הספד אלא תענית לפניו ולאחריו מותר, ר' יוסי אומר לפניו אסור אבל לאחריו מותר. [י"ז ע"ב] תניא ימים האלו הכתובים במגלת תענית כלומר שהם יו"ט הם ולפניהם ולאחריהם אסורין שבתות וימים טובים הן אסורים לפניהן ולאחריהן מותרין ומה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין צריכין חזוק והללו דברי חכמים וצריכין חזוק והאידנא בטלה מגלת תענית כדגרסי' בראש השנה בפרקא קמא [י"ט ע"ב].
מתני' אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמשי שלא להפקיע את השערים כלומר ליקר את השערים אלא ג' תעניות הראשונות שני וחמישי ושני ושלש השניות חמישי ושני וחמישי. ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות כלומר מתחילין בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות. אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל אמר ר' מאיר אע"פ שאמר ר"ג אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת כלומר אין משלימין [אלא עד] סמוך לערב. [י"ח ע"ב] וכמה הויא התחלה ר' אחא אומר ג' כלומר ג' תעניות ואפי' בחול בשהתחילו ר' יוסי אומר אחת כלומר תענית אחת והלכתא כר' יוסי. אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר שאמר משום ר"ג אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים פי' בכלן. דרש מר זוטרא משמיה דרב הלכה מתענה ומשלים פי' בכלן.
גמרא. תניא שלש ראשונות ושניות כלומר תעניות נכנסין לבית הכנסת ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה כולה פי' חוץ מענינו דאומר. ובשבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר (מקלה) כלומר אפר או עפר על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב ב"ד וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, ר' נתן אומר אפר מקלה היו מביאין. ובראש הנשיא ובראש אב ב"ד והדר כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו והתניא ר' אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן, האי נמי חשיבותא היא לדידיה דאמרי' ליה את חשיבת למבעי רחמי עלן. וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו וכו', נשיא ואב ב"ד נמי נישקלו אינהו וניתנו ברישיהו מאי שנא אינש אחרינא דשקל ומנח להו, אמר ר' אבא דמן קיסרי לפי שאינו דומה המתבייש מעצמו למתבייש מאחרים. היכא מנח ליה אמר ר' יצחק במקום תפלין שנא' [ישעיה ס"א] לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר.
<h2>דף טז.</h2>
למה יוצאין ברחובה אמר ר' חייא בר אבא לומר צעקנו בצנעה ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהסיא ר"ל אמר גלינו וגלותינו מכפרת עלינו מאי ביניהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא פי' ומשום (צ"ל משום) גלות איכא משום פרהסיא ליכא. למה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר אמר ר' יהושע [בן לוי] כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונינו. למה מתכסין בשקים אמר ר' חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובין כבהמה לפניך. למה נותנין אפר מקלה על גבי ס"ת אמר ר' יהודה בן פזי כלומר [תלים צ"א] עמו אנכי בצרה. למה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד פליגי בה ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כעפר וחד אמר כדי שיזכור אפרו של יצחק וירחם עלינו. ולמה יוצאין לבית הקברות פי' על המנהג הם שואלין לא שנשנה דבר זה פליגי בה ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. והזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין וכו'. ת"ר יש שם זקן חכם אומר זקן חכם אין שם זקן חכם אומר חכם אין שם לא זקן ולא חכם אומר אדם בעל צורה אחינו לא שק ולא תענית גורמין אלא תשובה ומעשים טובים גורמין שכן מצינו באנשי ננוה שלא נאמר וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא [יונה ג'] וירא אלהים כי שבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה קעקע כל הבירה כולה והחזיר מריש לבעליו. ת"ר אדם שיש בידו עבירה ומתודה וחוזר בה למה הוא דומה לאדם שתפש שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקה מידו מיד עלתה לו טבילה שנאמר [משלי כ"ח] ומודה ועוזב ירוחם ואומר [איכה ג'] נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים.
ת"ר עמדו [בתפלה] אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא הרגיל ר' יהודה אומר מיטפל ואין לו יש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן זקן ופרקו נאה שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה בקולו [תיבת בקולו לכאורה מיותרת וגם ברי"ף ליתא] וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים [ולשנות במשנה ובמדרש הלכות והגדות] ובקי בכל הברכות כולן. [ע"ב] אמר מר מיטפל ואין לו הינו בית ריקן, אמר רב חסדא ביתו ריקן מעבירה. מאי זקן ופרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו. היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה [ירמיהו י"ב], אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב ואמרי לה אמר ר' אחא אמר ר' אלעזר זה ש"ץ היורד לפני התיבה ואינו הגון.
<h2>דף יח:</h2>
סדר תעניות האלו ברביעה ראשונה פי' לענין איחור רביעה ראשונה דהיינו לענין גשמים שנתאחרו אבל צמחים ששנו מתריעין עליהם פי' דהא ריעא טפי כשהצמחים משתנים כלל דכי אין גשמים יורדים עדיין יש שהות אבל שנו הצמחים הרי הנזק לאלתר וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם מ' יום מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכת בצורת פי' והא נמי ריעא משלא ירדו גשמים לפיכך מתריעין עליהן, מה שאין כן בתעניות של גשמים שאין מתריעין בראשונות, לפי שהרעו בגשמים ראשונים וכשפוסקין זמן מרובה הויא מכת בצורת. ירד לצמחים ולא לאילן לאילן ולא לצמחים לזה ולזה אבל לא לשיחין ובורות ומערות מתריעין עליהן מיד דהא נמי ריעא משלא ירדו גשמים דכי לא ירדו אדם ראוי לצפות להם כל זמן הראוי להם שיבואו אבל כשירדו הרבה נראה שהגשמים הראויין לירד באותו זמן ירדו ולא ירדו עוד וכיון שלא הועילו לצמחים או לאילן או לבורות שיחין ומערות מתריעין עליהן מיד. וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים שנא' [עמוס ד'] והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש, פי' דמייתי' קרא למימרא דזמנין דגזרי הכי מן שמיא אפילו הכי בעינן מטר שדרכו להתפשט פעמים הוא כן שבא על עיר אחת ועל עיר הסמוכה לה לא בא, אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, פי' ומיהו כי קתני מתענה לא מיד תנן אדרבה הא אמרינן לעיל [ו' ע"ב] ירדו גשמים על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהם משום ועצר אלא ודאי כיון דאין בהם משום ועצר אין מתענה בזמן תעניות ראשונות אלא בזמן תעניות אחרונות וכל שכן שאינה מתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות מתענות שאף בהם תבואה מתיקרת בשביל אותה העיר ולא מתריעות כיון שאין הגזירה בהם דהתרעה חמיר' אי נמי מתענות להשתתף בצערן ולא מתריעות כדאמרן ר"ע אומר מתריעות ולא מתענות פי' ר"ע סבר מתריעות להתפלל על אחיהם ומתריעות אף בשופרות כיון שאחיהם [בצרה] שמתריעין ומתענין, אבל לא מתענות שאין מטריחין על הצבור כיון שלא נגזרה גזירה בהן. ר' עקיבא סבר דתענית חמיר מהתרעה. וכן עיר שיש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, הא ודאי להשתתף בצערן הוא שמתענות ר' עקיבא אומר מתריעות פי' בשופרות ולא מתענות כטעמא דפרישנא וכן מפורש בירושלמי [ה"ג] דר"ע בשופרות קאמר. על אלו מתריעין בכל מקום על השידפון ועל הירקון וכו' פי' מתענין ומתריעין קאמר, דהא קתני על השדפון (ודאי) [והאי] (מתענין ולא) מתריעין [ומתענין] כדמוכח באידך מתני' מעשה כשירדו זקנים מירושלם לעריהם וכו'. בגמ' מפרש ועוד גזרו תענית למחר וכו'. על אלו מתריעין בשבת פי' אפי' בשבת ומיהו בפה ובלא תענית דלא אפשר בשבת להתענות ולא התרעה בשופרות אלא התרעה בפה אבל בחול ודאי מתענין ומתריעין בשופרות על עיר שהקיפוה גוים ואפי' חרב המהלכת לפי שהוא סכנת נפשות או ספינה המטורפת בים ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה פי' אם אפשר לעזור עוזרין אבל אין צועקין בתפלה בשבת שמעון התימני אומר אף על הדבר כלומר מתריעין בפה בשבת ולא הודו לו חכמים שהראשונות בסכנה יותר. על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים פי' שהיה [צ"ל שהיא] רוב טובה כדאיתא בגמ' מעשה שאמרו לחוני המעגל וכו' עד ותגל יולדתך.
<h2>דף יט.</h2>
מתני'. מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון פי' בגמ' [כ"ב ע"ב] אסיקנא כמלא תנור פת שנראה באותה שדה בתבואה שהיה בו כדי לעשות ממנה כדי לכסות בה פי תנור. ועוד גזרו תענית למחר על שאכלו זאיבים שני תינוקות בעבר הירדן. ר' יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראו, פי' שנראו בעיר אע"פ שלא הזיקו. ועל אלו מתריעין עליהן בשבת על עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל ספינה המטרפת בים. ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה. שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים, פי' שיתריעו על הדבר כלל אפי' בחול מפני שהמיתה נוהג שבעולם היא ואע"פ שהיא באה יותר מן הראוי אין מתריעין עליו אלא מתענין עליה.
מתני'. על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב הגשמים מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה ואמר רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו הגשמים מנטפין אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתקנן עד שיצאו ישראל להר הבית מפני הגשמים אמר[ו] לו כשם שהתפללת עליהן שירדו התפלל עליהן שילכו להן אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן טועין פי' ואז אתפלל שילכו להן ומלתא בעלמא קאמר ומפרש (בברייתא הגמ') [הברייתא בגמ'] לפי שאין מתפללין על רוב הטובה.
ורמינהי רביעה ראשונה ושניה לשאול שלישית להתענות פי' והיכי תני מתני' סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה דבמשמעת דברביעה ראשונה מתענין, אמר רב יהודה הכי קאמר סדר תעניות האלו האמורין אימתי בזמן שיצתה רביעה [ראשונה] ושניה ולא ירדו גשמים פי' מתענין בשלישית, אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מתריעין עליהן מיד. אמר רב נחמן דוקא שנו אבל יבשו לא.
<h2>דף יט:</h2>
ירדו לצמחין ולא לאילן כגון דאתא ניחא לאילן ולא לצמחים כגון דאתא רזיא לזה ולזה אבל לא לבורות שיחין ומערות כגון דאתא הכי והכי ולא אתא טובא. ת"ר מתריעין על האילנות בפרס הפסח כלומר סמוך לפסח ועל הבורות ועל שיחין ומערות בפרס החג ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהם מיד ואיזו היא (התרעה) [מיד] שלהם שני וחמישי ושני פי' ולאפוקי רצופין וכולן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן פי' באותה מלכות ואפי' בעומדת על הגבולין דלא דמי לסביבותיה שהם באותה הפרכיא עצמה ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעין עליהן מיד ומתריעין על הגובאי בכל שהוא פי' מפני שעתידין לבא הרבה. ר' שמעון בן אלעזר אמר אף על החגב.
<h2>דף כא.</h2>
מתני'. איזהו דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה ג' מתים לג' ימים זה אחר זה דבר פחות מכאן אין זה דבר. ת"ר עיר קטנה המוציאה ה' מאות רגלי כגון כפר עמיקו ויצאו ממנה ג' מתים לג' ימים זה אחר זה זהו דבר אבל ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר. עיר גדולה המוציאה אלף וה' מאות רגלי כגון כפר עכו ויצאו ממנה ט' מתים לג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר אבל ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר אשמועינן סופא דלפי חשבון אנשים שבה משערינן.
<h2>דף כב.</h2>
[מתני'] ועל אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב בכל אלו מתריעין עליהן פי' מתריעין וכל שכן מתענין, מפני שהיא מכה מהלכת פי' והכל בספק. ת"ר חיה רעה שאמרו בזמן שהיא מש[ו]לחת מתריעין עליה ובזמן שאינה משולחת אין מתריעין עליה כיצד נראתה בעיר משולחת בשדה אינה משולחת ביום משולחת פי' בעיר בלילה אינה משולחת. ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת ברחה מפניהם אינה משולחת טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם משולחת פי' דכיון דלא אכלה אלא אחד מהם נתברר שלא היתה רעבה אלא לאחד וכשהרגה שניהם זהו דרך שילוח שניהם אינה משולחת פי' דכי אכלה שניהם מוכח דמתוך רעב היה ולא מתוך שלוח. עלה [צ"ל עלתה] לגג ונטל[ה] תינוק מעריסה משולחת. ועל החרב ת"ר אין צריך לומר חרב שאינה של שלום אלא אפילו חרב שלום שאין לך חרב של שלום יותר משל פרעה נכה ואעפ"כ נכשל בה יאשיהו המלך שנא' [דבה"י ב' ל"ה] וישלח אליו מלאכים לאמור מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמ(ד)י ואל ישחיתך מאן אלהים אמר רב יהודה אמר רב ע"ז אמר הואיל וקא בטח בע"ז יכילנא ליה וכתיב ויורו היורים למלך יאשיהו (ואמר') [אמר] רב יהודה אמר רב מלמד שעשאוהו ככברה.
<h2>דף כב:</h2>
תנו רבנן עיר שהקיפוה גוים או נהר וספינה המטרפת בים ויחיד הנרדף מפני גוים ומפני רוח רעה ומפני הליסטים מתריעין עליהן בשבת ועל כלן רשאין לסגף עצמן בתענית, פי' אם ירצו היחידים להתענות הרשות בידם ואפי' בשבת. ר' יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית, פי' אפילו בחול שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמין עליו.
מ"ט אמר ר' אבא (אבהו) אמר שמואל לפי שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר [מלאכי ג'] הביאו את כל המעשר וגו' והריקותי עליכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר רב יודן אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די וכיון שכן מדתו של הקב"ה אין מתפללין. אמר רב יהודה ובגולה מתריעין עליהן מיד תניא נמי הכי בזמן שהגשמים מרובין אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם וראו באחיכם שבגולה שלא יהו בתיכם [צ"ל בתיהם] קבריהם.
<h2>דף כה:</h2>
ת"ר עד מתי יהו גשמים יורדין ויהו צבור פוסקין מתעניתם כמלא ברך המחרישה פי' חרץ [צ"ל חריץ וכ"ה בערוך] המחרישה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר בחריבה טפח בבינונית טפחים בעבודה ג' טפחים וקימא לן כר' יהודה.
מתני'. היו מתענין וירדו להן גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו אחר הנץ החמה ישלימו ר' אלעזר אומר קודם חצות לא ישלימו אחר חצות ישלימו. רב [צ"ל רב יהודה או ר"י נשיאה כבש"ס ורי"ף] גזר תעניתא וירדו להם גשמים אחר הנץ החמה סבר לאשלומה א"ל ר' אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו. ירושלמי [הי"א] קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה.
מתני'. מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו גשמים קודם חצות ואמר להם ר' טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יו"ט ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. ולימרו הלל הגדול מעיקרא אביי ורבא דאמרו תרויהו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלא.
<h2>דף כו.</h2>
בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין כפיהן ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה (ובנעילה) ובנעילת שערים פי' בתפלת נעילה, בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים כלומר ואלו הן שלשה פרקים. ושמעי' ממתני' דבתעניות ובמעמדות איכא תפלת נעילה דבגמ' לא מתמיהינן אלא אמוסף דליתא בתעניות ובמעמדות אבל נעילה ניחא לן.
<h2>דף כו:</h2>
מתני' ערב ת"ב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רשב"ג אומר ישנה פי' ממה שדרכו בחול באכילתו ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. אמר רשב"ג לא היו יו"ט כחמשה עשר באב וכיום הכפורים פי' בגמ' מפרש ביום ט"ו באב מחד טעמא מפני שבו כלו מתי מדבר, שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן [שאולין שלא לבייש את מי שאין לו ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים ומה הן אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, פי' מכלל דבנות ציון דרכן לצאת לפעמים, ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
פיסקא אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה פי' שמא יש בהן מי שהיתה נדה ובגדיה טמאין וזו אינה יודעת ותטמא טהרותיה ובנות ירושלם יוצאות וחולות בפרקים [צ"ל בכרמים] ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בוחר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר [שה"ש ג'] צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף פי' וליכא ד' פעמים אע"ג דאיכא נעילה כיון דלית ביה מוסף, חסורי מחסרא והכי קתני בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין כפיהן כל זמן שמתפללין ויש מהם ד' פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה ונעילה, ואלו הן שלשה פרקים פי' שהכהנים נושאין בהם כפיהם כל זמן שמתפללין תעניות ומעמדות ויוהכ"פ. תניא שחרית ומוסף ומנחה ונעילה פי' כגון יום הכפורים דאיתנהו לכולהו ד' תפלות כולן יש בהן נשיאות כפים דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאות כפים [מנחה] ונעילה [אין בהן נשיאות כפים ר' יוסי אומר נעילה] יש בה נשיאות כפים [מנחה אין בה נשיאות כפים] במאי קא מיפלגי כלומר במאי טעמא ר"מ סבר כל יומא מ"ט לא משום שכרות כלומר כל יומא מ"ט לא אמרינן במנחה משום שכרות האידנא ליכא שכרות דביום הכפורים אירינין כדפרישנא לעיל ר' יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיחא שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות גזרינן אטו מנחה דשאר יומי ור' יוסי סבר מנחה דאיתא כל יומא ואתי לאיחלופי גזרינן נעילה דליתא כל יומא לא גזרינן פי' אע"ג דאיכא לנעילה במעמדות אנן בצבור קאמרינן. אמר רב נחמן הלכה כר' יוסי ואלא האידנא מ"ט פרשי כהנים ידיהו במנחתא בתעניתא כיון דסמוך לשקיעת החמה קפרשי כתפלת נעילה דמי פיר[ו]ש ובירושלמי [ה"א] פליגי בתפלת נעילה אי נעילת שערי שמים והיינו עם חשכה או נעילת שערי ההיכל והיינו עם שקיעת החמה והיינו כשהחמה בראשי אילנות הגבוהים ואין בין שעור זה לזה אלא כדי תפלה למי שמאריך בתפלתו והכי איתא בירושלמי והא דהכא בגמ' דילן מוכח כמאן דאמר נעילת שערי היכל דאמרי' דמנחתא דתעניתא מיחלפא בנעילה ומ"מ לכ"ע אין ראוי שמתפללין אותה מבעוד יום, ושמה מוכיח עליה דאמרינן נעילת שערים ומאן דמיקל בה נעילת שערי היכל בעינן. דכ"ע מיהת שכור אסור בנשיאת כפים מנא הני מילי אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין.
<h2>דף כט:</h2>
מתני'. משנכנס אב ממעטין בשמחה. ושבת, כלומר שבוע שחל ת"ב להיות בתוכה, אסורין לספר ולכבס, כלומר לפניו, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, פי' כשחל ת"ב להיות בע"ש. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי באב נשתמיט מיניה משום דריעי מזליה באדר ליזיל ולידון בהדיה דבריא מזליה. שבת שחל ת"ב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפילו לכבס ולהניח אסור והלכתא כרב ששת פי' והא דאמרינן דוקא כיבוס בגדים אבל רחיצת גופו מותר מן הדין בין בצונן בין בחמין ואפילו כל גופו שלא אסרוה אלא בת"ב עצמו אבל הצנועים נהגו איסור בדבר בעצמם באותה שבת. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר' יוחנן אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ ואינן אסורין בכבוס דלא חשיב כיבוס דידהו כיון דלית בהו גיהוץ אפילו הכי אסור ללבשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. תניא תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו ואסור לספר ולכבס מר"ח ועד התענית דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל החדש כולו אסור רשב"ג אומר אין אסור אלא אותה שבת בלבד כלומר אותה (שבעה) [שבוע] בלבד אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו דכתיב [הושע ב'] והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה מאן דאמר מר"ח ועד התענית מחגה כלומר דהיינו ר"ח ומאן דאמר כל החדש כלו אסור מחדשה ומאן דאמר מאותה שבת בלבד משבתה אמר רבא הלכה כר' מאיר ואמר רבא הלכה כרשב"ג ותרויהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר' מאיר הוה אמינא אפי' מר"ח קמ"ל הלכה כרשב"ג ואי אשמועינן הלכה כרשב"ג הוה אמינא אפי' לאחריו קמ"ל הלכה כר' מאיר.
<h2>דף ל.</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו פי' דאסור לאכול בשר ולשתות יין אלא משש שעות ומעלה אבל מו' שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר ותרויהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא אפילו מו' שעות ולמטה קמ"ל הני מילי מו' שעות ולמעלה ואי אשמעינן מו' שעות ולמעלה הוה אמינא אפי' בסעודה שאין מפסיק בה קמ"ל בסעודה המפסיק בה פי' עיקר סעודה המפסיק בה הוא אותה שסועד וסמך דעתו עליה לשם תענית ואותן שאוכלין בערב בשר ושותין יין ומפסיקין ומברכין ברכת המזון וחוזרין ואוכלין מעט הרי אלו בכלל פושעי ישראל ומרבין בברכות שלא לצורך ועליהם הכתוב אומר [יחזקאל ל"ט] ותהי עונותם על עצמותם. תניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא תניא כלישנא בתרא הסועד ערב ת"ב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין ואם לאו אסור לאכול בשר ולשתות יין תניא כלישנא קמא ערב ת"ב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רשב"ג אומר ישנה אמר ר' יהודה כיצד ישנה שאם הי' רגיל לאכול שני מיני תבשילין אוכל מין אחד אם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם סועד בחמשה היה רגיל לשתות ביו"ד כוסות שותה בחמשה במה דברים אמורים מו' שעות ולמעלה אבל מו' שעות ולמטה מותר פי' הא דתנן לא יאכל שני תבשילין משום צד כבוד אמרו שאין לו להתנהג בשררה ואין כאן איסור אלא בשתי קדירות וב' תבשילין והתם אסור ואפילו מין אחד וכל בקדרה אחת דהוא תבשיל אחד מותר ואפילו בב' מינין ואפילו כמה מינין ואינו אסור אלא אם כן שם תבשיל עליו ולאפוקי מיני פירות בין חיין בין מבושלין שעדיין שמן הראשון עליהם.
ת"ר כל מצות שנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובהלכות ובהגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן אינן בטלין בו דברי ר"מ ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן בטילין בו משום שנא' [תהלים י"ט] פיקודי ה' ישרים משמחי לב. ירושלמי [ברכות פ"ד ה"ג] ר' אחא אומר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע כלומר אפי' יחיד ומאי ניהו רחם [צ"ל נחם] ה' אלהינו עלנו ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודיך ועל העיר האבילה והחריבה והשוממה וכו' והיכן אומרה אמר ר' ירמיה בר אבא כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודאה כדתנן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא והיינו עבודה שמבקש רחמים על מה שעתיד לבא ונהגו עלמא למימרא בבונה ירושלם וסמכי אהא [ע"ז ח' ע"א] דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אעפ"י שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף מעין כל ברכה וברכה אומר. גרסי' בפרק מקום שנהגו לעשות מלאכה [פסחים נ"ד ע"ב] אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא ת"ב בלבד הא פרישנא לעיל משום דלית עמהון סנהדרי ונשיא. דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים ובית [צ"ל ובין] השמשות שלו אסור אמר ר' אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים כדרך שאסור ביוהכ"פ. ולא יאכל אדם בשר ולא ישתה יין וכו' תנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגיתו בשר מליח עד כמה אמר רב חיננא אמר שמואל כל זמן שהוא כשלמים פי' שנשתהה במלח יותר משעור ב' ימים ולילה אחד והתם מותר וזהו שעור שלמים שנאכלין עד אותו זמן. יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס דתניא יין תוסס אין בו משום גלוי וכמה תסיסתו ג' ימים. אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב ט"ב מביאין לו פת במלח חריבה ושורה אותה במים ויושב בין תנור לכירים ואוכלה ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. גרסי' בפרק חזקת הבתים [ס' ע"ב] ת"ר כשחרב הבית באחרונה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ניטפל להם ר' יהושע בן חנניא אמר להם בני מנין לכם אמרו לו נאכל בשר שהיו מקריבין ממנו על גבי המזבח ועכשו בטל נשתה יין שהיו מנסכין על גבי המזבח ממנו ועכשיו בטל. אמר להם לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אמרו לו אפשר בפירות א"ל אף פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אמרו לו אפשר בפירות אחרים אמר להם לא נשתה מים שכבר בטל נסוך המים מיד שתקו אמר להם בני בואו ונאמר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזירה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא וכנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בו דבר מועט מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב בת צדעה [שנאמר תהלים קל"ז] אם אשכחך ירושלם וגו' תדבק לשוני וגו' מאי על ראש שמחתי אמר ר' יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח ליה במקום תפלין שנא' [ישעיה ס"א] לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר.
<h2>דף ל:</h2>
תנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין שלא לעשות אין עושין ובכל מקום ת"ח בטלין רשב"ג אומר לעולם יעשו כל אדם עצמן כת"ח ותניא רשב"ג אומר יעשו כל אדם עצמן כת"ח כדי שיתענו רבן גמליאל אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם ר"ע (עומד) [אומר] כל האוכל ושותה בתשעה באב כאוכל ושותה ביום הכפורים וחכמים אומרים כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחתה של ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנא' [ישעיה ס"ו] שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וכל האוכל בשר ושותה יין בת"ב עליו הכתוב אומר ותהי עוונותם על עצמותם.
